באחת השיחות בין תמיר לסער, תמיר אמר : "אני אף פעם לא הייתי קונצנזוס . יש אנשים שמעכלים אותי ויש אנשים שלא מעכלים אותי". וסער ענה לו : "נכנסת לכולם ללב. לא לעכל אותך אפשר בהתחלה ואחרי שמספיק מכירים ומבינים מאיפה באת מעכלים אותך ומי שלא מעכל אותך הבעיה במערכת העיכול שלו".
סער אמר כאן משפט יפה מאוד לתמיר.
ואכן - לאורך חייו של תמיר נראה שהחל מילדותו יש אנשים שלא עיכלו אותו.
תמיר ורדי סיפר במהלך התכנית, שבכיתה ב' אמרו להוריו, שהוא צריך ללמוד בכיתה טיפולית. אמו של תמיר התנגדה לכך. תמיר המשיך ללמוד בכיתה רגילה. המערכת הבית-ספרית היא, כנראה, הראשונה שלא עיכלה את תמיר וטעתה בהערכת יכולותיו. לעיתים ילד שקט, שמתנועע בצורה שאינה רגילה או שהוא שקט מדי ומִסיבה של חוסר ביטחון עצמי ומביישנות אינו משתתף פעיל במהלך השיעורים בביה"ס ואינו ממצה את יכולותיו, קורה, לעיתים, שמגיעים, למסקנה שהוא לא מתאים ללמוד בכיתה רגילה. ייתכן שערכו לתמיר אבחונים מסויימים, ברוב המקרים אפשר להגיע באמצעות אבחונים מקיפים פסיכודידקטיים בשילוב חוות דעת ממורים שונים לגבי תפקודו של התלמיד בכיתה ותשאול ההורים, למסקנות בקשר להתאמתו למסגרת שבה הוא נמצא או/ו למתן המלצות לסיוע והוראה מתקנת ומתן הקלות והתאמת בבחינות בהתאם למצבו של התלמיד. לא ברור אם נעשו לתמיר אבחונים מקיפים. מה שברור שבמקרה הזה נראה שהמערכת טעתה בקביעה הנחרצת שלה לגביו ואולי, כשהוא אובחן, עדיין לא היו אפשרויות שונות של סיוע לתלמיד, שאולי התקשה בלימודיו או שיכולותיו לא באו לידי ביטוי מבחינה כזו או אחרת. במקרה של תמיר - האמונה של אמו ביכולותיו גרמה להתנגדותה להכנסתו לכיתה טיפולית והוא המשיך ללמוד בכיתה רגילה. (במאמר מוסגר - חשוב לציין, שלא כל מקרה של החלטה לשבץ ילד בכיתה טיפולית או בכיתה לחינוך מיוחד היא כמו המקרה של תמיר. יש ילדים שמסגרת כזו אכן תתאים להם ותקדם אותם יותר מאשר המשך הישארותם בכיתה רגילה.)
תמיר סיפר עוד שגם בהיותו בכיתה ט' אמרו לו, שלא יוכל לגשת לבחינות הבגרות ושהוא מתאים ללמוד מקצוע. אבל תמיר הפתיע את כולם ובשנה שלאחר מכן ניגש לבחינות בגרות במגמה ריאלית. תמיר החליט להראות לכולם למה הוא מסוגל והצליח.
תמיר למד במכללת "ספיר" בשדרות והוא פרסומאי. בעל תואר BA בתקשורת + תואר הנדסאי מולטימדיה והוא עובד במשרד פרסום ידוע.
