מעשה בבחור ושמו קותי

מעשה בבחור ושמו סבג קותי,

שהוא תמיד נרגן, עצבן ורגזני,

כל היום מתלונן, מתמרמר ובכייני :

ישבו לי, קידשו לי,

אף פעם בכלום לא זכיתי,

ואף פעם לא נתנו לי,

ואף פעם לא עשו לי,

ושום דבר לא קיבלתי.

למה ערן ישב בכיסא שלי,

ולמה, ל-מה הוא קידש ולא אני ?

למה אביבית את האוכל חיממה,

איך זה שאותי "המלך" לא זכרה ?!

יושב בשלחן חמור סבר ואוכל רק חלה,

ובאוזני יָאנה על ערן לוחש דברי כעס ושנאה.

נכנס לחדר ורוטן באוזני שרִי וָיאנה :

"אביבית בכוונה, בכוונה אוכל לי לא נתנה,

בכוונה את זה לי היא עשתה"...

וכשיָאנה מספרת זאת לגברת יעל ברון "הנכבדה",

הופכת זאת הכל ואת יָאנה בכל מאשימה,

וניגשת לקותי, שנשכב כמו ילד על פניו בספה,

מלטפת ואומרת : "די, כפרה, די, אתה נשמה !"

וקותי מיתמם : "אבל לא אמרתי כלום לאביבית, כלום לא אמרתי לה,

מה היא בוכה עכשיו ? זה ה-כ-ל רק הצגה למצ-ל-מה..."

ואחרי שתי דקות שוב מייבב לו באוזני איתם הילדון קותי

ושוב מתבכיין : "בכוונה אביבית ככה עשתה לי,

ולמה ערן הזה, שאני לא סובל, ישב על הכיסא שלי ?

ולמה הוא קידש ולא אני ?"

וקותי פולט שוב ושוב כמה קללות ואיומים,

כי קותי מרגיש, שהכל לו מותר, כי הוא ה"מיוחס" מבין הדיירים,

שהרי האח הגדול, משום מה, כבר סימן אותו מראש למנצח מבין המשתתפים...

ואנו, אשר צופים בו ומהתנהגותו ממש ממש סולדים,

שואלים ומתפלאים, האם זה אכן ראוי לזכות במזומנים ?

ולקותי הקטנוני פונים ואומרים :

אוי קותי, אוי קותי, אתה בחור בן שלושים,

כיצד זה אתה מתנהג כילד קטן שבקטנים ?!