שלשום בשעת לילה מאוחרת, נשמעו צעקות מבחוץ : "אלדד תיזהר, אליאב נחש " .
בחוץ על הספסל ישבו דנית, טל, אורטל, עינב וגם אלדד היה בסביבה.
הצעקות האלו על אליאב היו בשביל דנית כאוויר לנשימה ומקור לשמחה רבה ( בצדק...).
דנית רצה אל תוך הבית כשהיא צועקת : אלדד תיזהר, אליאב נחש "... היא רצה אל החדר ואמרה : "מרטין, את שומעת ? צעקו : " אלדד תיזהר, אליאב נחש ..." בתוך הבית עמד אליאב ושמע את הצעקות הצוהלות של דנית, ודנית אף עברה אח"כ לידו וצעקה אל מול פניו ההמומות : "צעקו 'אלדד תיזהר, אליאב נחש' והוסיפה "ושקרן"... - תוך הסתכלות בעיניו של אליאב, שנראה נטוע באותו זמן במקומו.
באותו לילה נדדה שנתו של אליאב . נראה היה שאינו יודע לאן להוליך את עצמו. אלדד, שנוא נפשו, קיבל עידוד ותמיכה מבחוץ בעוד הוא כונה "נחש" ונוסף לכך דנית צוהלת ושמחה ומשמיעה שוב ושוב ברחבי הבית את אשר נאמר מבחוץ. אליאב לא יכול היה לעצום עין. בשעת לילה מאוחרת מאוד הוא ראה שאורטל הלכה לשירותים, הלך אחריה ובפיו בקשה : הוא, אליאב, כל כך "נכמרו לפתע רחמיו" על דנית ממה שהיא עוברת (עקב יחסיו עם נופר), והוא רואה שהיא עצובה ו"כואב לו" לראות את דנית כוססת צפורניים, כך הוא מספר לאורטל, ולכן הוא מבקש ממנה ללכת אל דנית ולומר לה, שהוא רוצה לדבר איתה, הוא רוצה שהיא תרגיש נוח... אורטל אמרה לו שהיא גם רואה שהוא בדיסטאנס מנופר, ואליאב אישר זאת, וכל זאת הוא עושה כדי שדנית תרגיש נוח........ וחזר ואמר, שחשוב לו מאוד שדנית תרגיש נוח וכל כך כואב לו עליה...
